פרופ' שלום רייכמן

(1992-1935)

שלושים שנות פעילותו המרעית של שלום רייכמן המנוח הן סיפורה של הגיאוגרפיה המודרנית. הרשימה הארוכה של פרסומיו הגיאוגראפיים מלמדת על התעניינות במיגוון תחומים, שבכל אחר מהם הגיע שלום לדרגה של סמכות מקצועית ולמעמד של חוקר מוביל.
בפועלו המדעי נכללו ארבעה תחומים עיקריים. במידת-מה אמנם ניתן להצביע על תקופות שבהן התמקד בתחום אחר יותר מאשר בתחומים האחרים, אך כאשר באים למיין את עבודותיו הרבות, מצטיירת תמונה של שלימות, שיש בה תיאור של עבודת הגיאוגרף. בעבורותיו בתחום הגיאוגרפיה של התחבורה השכיל לעמוד על השפעתם של תהליכים היסטוריים על מערכת התחבורה ועל חלקה של המדיניות הציבורית בתחום זה. מכאן גלש בקלות לכיוון המחקר של הגיאוגרפיה ההיסטורית והגיאוגרפיה הפוליטית. עבודותיו האחרונות בנושא הגבולות ומשמעויותיהם הן רוגמה נוספת של שילוב היבטים מגוונים שעוסק בהם הגיאוגרף כרי להסביר תופעות מרחביות, תוך הישענות על תחומי ירע מרובים. פועלו המדעי של שלום מסמל אפוא את הגיוון והמיזוג של תחומים רבים, כאשר כל אחד מן התחומים ה'דיסציפלינאריים' המקובלים משמשים אותו להצגת התרומה הייחודית של המחקר הגיאוגראפי.

חיבור הדוקטור שלו באוניברסיטת ליוורפול עסק בהתפתחות התעופה במערב אפריקה, והוא ביטוי ראשון להכרתו, כי לגיאוגרף יש תרומה ייחודית להבנת תהליכים בשל בנושא תחבורתי. בתחום התחבורה ניתן להצביע על  תרומות משמעותיות בעבודתו: פן אחר משקף כיוון תימאטי ברור של עיסוק בשאלות יסודיות של מערכת התחבורה, תוך הדגשת המרכיבים ההתנהגותיים מצד הביקוש לתחבורה. נסיונו בתחום התעופה הביא אותו לחקור את שאלת ערך הזמן בתעופה הפנים-ארצית בישראל. תרומה משמעותית יותר של שלום לחקר התחבורה בימינו יש לראות במאמרים שכתב בעקבות ביקורו בשנת שבתון במרכז התחבורה של אוניברסיטת Northwestern. מאמרים אלה מצוטטים רבות כאבני-היסוד של הגישה ההתנהגותית שקנתה לה שביתה ושל המודלים הדיסאגרגטיביים שפותחו במסגרתה. פרסום חשוב ביותר לצורכי תכנון התחבורה בישראל היה סקר הרגלי הנסיעות הראשון בישראל, שניתח בשיתוף עם דני בראשי ואריה אליעש. שאלה מרכזית שעסק בה היא שאלה בעלת צביון חברתי-כלכלי: האם התחבורה היא זכות מוקנית או שירות לציבור?
לצד מחקרים תחבורתיים טהורים אנו מוצאים בביוגראפיה של שלום שילוב חוזר ונשנה של כמה אהבות שלו: המחקר ההיסטורי, חקר אירופה, המחקר ההתנהגותי ושילוב המחקר האקדמי בתחום המעשה, ככלי לטיפול בבעיות החברה.
רקעו בתחום ההיסטוריה הביא אותו לחקירת היבטים התפתחותיים של התחבורה בארץ ישראל. מתוך גישה שיש להבין את שורשי התהליכים של הקמת רשת תחבורה: מודרנית בארץ ישראל, ואף להשוותם למודלים כלליים יותר של צמיחת רשתות תחבורה בחלקים אחרים של העולם. ייתכן, כי העיסוק במקורות היסטוריים של תקופת המנדאט מן ההיבט, התחבורתי פיתח בשלום את הרצון לחקור את השנים האלו בגישה כוללנית יותר, כך אף נושא הגבולות שהתמקד בו בערוב ימיו, נושא שהופיע בעבודותיו בתחום התחבורה עוד בשנות השבעים.

התעניינותו של שלום באירופה תפסה מקום מרכזי בפעילותו האקדמית בשנים האחרונות. ואולם, כבר במחקר שפרסם לפני כעשרים שנה טען, כי עינינו צריכות להיות מופנות לאירופה ולא רק לארצות-הברית. דווקא הגיאוגרף שבו הבחין, כי מבחינה מרחבית ותרבותית על מערכת התחבורה הישראלית להשתחרר מן האוריינטאציה של אמריקה, שליוותה רבים מחוקרי התחבורה בישראל. בשנים האחרונות מילא תפקיד-מפתח ברשת של קרן המחקר האירופית, העוסקת במחקר על תחבורה ותקשורת באירופה. בתוך רשת זו חזר לנושא הגבולות בהקשר התחבורתי-ההתנהגותי ובהקשר המוסרי. בימיו האחרונים עסק בעריכת ספר כנושא הגבולות באירופה כחלק מן הפעילות של רשת-מחקר זו.
פן חשוב נוסף כפעילותו של שלום כגיאוגרף היה הצורך לתרום את הידע המדעי לרשות החברה. מאמרים רבים עוסקים בהיבטים תכנוניים ומעשיים של התחבורה. לאורך שנים רבות היה מעורב בפעילות תכנון וייעוץ לגופים ממלכתיים. בשנת 1975 הצטרף למשרד התחבורה כמדען ראשי ראשון. בתפקידו זה יזם מחקרים וימי-עיון וקירב באופן משמעותי את העולם האקדמי הישראלי לתהליך קבלת ההחלטות בתחום התחבורה.
ניתן לייחס לשלום מידה של עקשנות בנסיונותיו להביא לקירוב האקדמיה והמעשה ביצירת איל"ת: בשנת 1979 עשה נפשות להקמת "אגודה ישראלית למחקר תחבורה" והיה ליושב-הראש הראשון שלה. בכך תרם, בין היתר, למתן לגיטימאציה למדע הצעיר יחסית שנקרא חקר התחבורה, בשנות השמונים שימש יועץ למועצה הארצית לתכנון ובנייה וליווה פרוייקטים שונים, וביניהם שיקום השכונות, כתחילת שנות התשעים שימש בוועדה המלווה של תכנית המיתאר הארצית לקליטת העלייה תמ"א  31.
 

מאמצע שנות השבעים ואילך ייחר שלום חלק ניכר מזמנו למחקר גיאוגראפי היסטורי של תהליכי ההתיישבות בארץ-ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית ובתקופת המנדאט, מעבר להתעניינותו המיוחדת בתקופת המנדאט כשלעצמה,תוך קביעת אמות-מידה לחלוקה לתקופות- משנה ושילוב של מקורות היסטוריים ראשוניים לשם הארת המימד הגיאוגראפי של יצירת המפה היישובית היהודית בארץ-ישראל, שימשו עבודותיו אלו וספרו החשוב ממאחז לארץ מושב אבן-פינה למחקרי המשך על התקופה, אשר כינה אותה "פרוץ המרינה'", שוב עלתה כאן תודעתו המפותחת, שייחסה חשיבות לשילוב בין זמן למרחב ולצורך "ללכת אחורה" על-מנת להבין בצורה טובה יותר את ההווה והעתיד של מדינת ישראל. במיוחד ראוי להזכיר כאן את המפעל החשוב של הסרטת הראיונות עם חיים גבתי וחירם דנין ואת "הצלת" הארכיונים של אליעזר ברוצקוס, אריאל כהנא ואחרים מימי ראשית המדינה. הללו שימשו את המחקר (עם מירה יהודאי) על ראשית התכנון היוזם במדינת ישראל. ואת עבודותיו על ערבים-י'הודים ושינוי גבולות ויישובים בעקבות מלחמת העצמאות. מסגרות החשיבה שפיתח והמחקרים שפרסם על שתי תקופות-משנה אלו - המנדאט וראשית המדינה - נתנו גירוי והשראה לחוקרים צעירים בתחום הגיאוגרפיה ההיסטורית.
התחום השלישי שהתמקד בו שלום היה התכנון והמדיניות הציבורית. במהותו התכנון הוא ביטוי של מדיניות על-פני המרחב, ואך טבעי הוא, לשיטתו של שלום רייכמן, כי הגיאוגרף יעסוק בניתוח המדיניות ויהיה מעורב בתכנון, שכן שניהם מקשה אחת.
התחום הרביעי הוא נושא הגבולות. לנושא זה הגיע שלום משני כיוונים שונים. מחר גיסא, שאלת הגבולות של מדינת ישראל בהקשר גיאו-איסטרטגי עניינה אותו מאז החל לבחון את תקופת הקמת המדינה וקביעת גבולותיה, מאירך גיסא, במסגרת פעולותיו ברשת NECTAR, בחר לקחת חלק פעיל בקבוצת עבודה שהתמקדה בשאלות העוסקות בגבולות בקשר לתהליך איחודה של אירופה

.
היכרות עם עבודתו המגוונת בגיאוגרפיה היא מסע בארץ התלבטויותיו באשר לאופייה של דיסציפלינה זו. בכל אשר עסק טרח במפגיע להציג את זווית-הראייה של הגיאוגרף. תחילתו של דיון זה מופיעה במאמר משותף עם גרסון על הייחודי והכללי בגיאוגרפיה הישראלית. המשכו של הדיון באחד הנושאים החביבים עליו, שלא זכה לתיעוד, שכינה אותו 'מחלות הגיאוגרפיה". בהרצאה זו הציג את הקשיים המתודיים של המקצוע, תוך דיון מרתק על התרומה של הסתכלות מפרספקטיבות שונות על בעיה. כן עמד על התרומה הייחודית של הגיאוגרף ועל התועלת שבביקורת העצמית. בוויכוח הנושן שמתחבטת בו הגיאוגרפיה של רוחב מול עומק השכיל שלום רייכמן במינון הנכון של "רוחב תוך עומק". בכל אחד מן התחומים שבהם בחר לעסוק העמיק כדי לקנות מעמד של סמכות מדעית

.
עם פטירתו איבדה הגיאוגרפיה הישראלית חוקר חשוב, שגילם בפועלו המדעי את המיגוון והעומק של הגיאוגרפיה המודרנית והורה את הדרך להרחבת אופקים ולדיון אינטלקטואלי בתקופה של נטייה להתמחות וליישומיות.