פרופ' יהודה קרמון

(1995-1912)

יהודה קרמון (ליאופולד קאופמן), נולד באושוויץ, ועבר עם משפחתו לליגניץ בשלזיה, ושם קיבל חינוך כללי. מאחר ואביו רצה כי יהיה רב, הוא למד בסמינר לרבנים בשנים 1929-1933, ובמקביל למד היסטוריה באוניברסיטת ברסלאו, והתכוון לכתוב את עבודת הדוקטורט שלו על יוספוס פלביוס. לאחר עלית הנאצים לשלטון, התקרב לתנועה הציונית, היה פעיל בתנועת "הבונים" בשלזיה, ביקר בארץ בשנת 1936, ולאחר שנתיים עלה לארץ והלך ללמוד בסמינר למורים בבית הכרם. בזמן מלחמת העולם השניה, התנדב לשרת בצבא הבריטי, ושם שירת ביחידת המיפוי בקהיר (בה שירת גם דוד עמירן). אחר המלחמה היה מורה בבתי ספר בתל-אביב, ובאותה העת סייר ברחבי המזרח התיכון. בשנת 1947, נקרא לשרת במודיעין של "ההגנה" והיה מגוייס עד שנת 1949.

יהודה קרמון החל בקריירה המדעית שלו בגיאוגרפיה בגיל 38, כאשך נתמנה לאסיסטנט במחלקה לגיאוגרפיה שהוקמה באותו זמן באוניברסיטה העברית בירושלים, כעבור שלוש שנים, בשנת 1953, קיבל את התואר מוסמך על סמך עבודת מחקר שהתמקדה בעמק החולה. במהלך התרחבות קשריו הבינלאומיים, החליט יהודה קרמון בשנת 1960, כי הגיעה העת למצוא גשרים עם העמיתים בגרמניה, קשר שהלך והתחזק ואחד משיאיו הראשונים היה סיור שארגן למחלקה לגיאוגרפיה בירושלים בחבל הרוהר, בשנת 1966. מאז, הפכה גרמניה ליעד חשוב בפעילותו המדעית, בהוראה ובמחקר.

כאשר פרש יהודה קרמון לגימלאות, כתב עליו פרופ' שלום רייכמן את הדברים הבאים: "במשך שלושים ושתיים שנה, הגיע קרמון להישגים מרשימים בתחום המחקר וההוראה: הוא כחב תשעה ספרים, ערך ארבעה נוספים ופרסם חמישים ושבעה מאמרים מדעיים אולם אין בהרצאה יבשה של עובדות אלה כדי לתאר את דמותו המיוחדת של קרמון כאדם, כמורה וכחוקר. קודם כל. הוא תוצר מובהק של התרבות האירופית והיהודית כאחד. שאליהם נחשף בעת לימודיו בבית המדרש לרבנים בווינה ובאוניברסיטת ברסלאו. שנית קרמון הוא מורה בחסד עליון. שרכש השכלה פורמלית בחינוך ובדידקטיקה בסמינר למורים בבית הכרם בירושלים. לימים. עתיר היה לומר בחיוך שהשכיל למצות בקריירה המדעית שלו את תחומי הידע שרכש קודם על-ידי שילובם בגיאוגרפיה, שהיתה המקצוע האחרון שרכש. את העניין בגיאוגרפיה גופא טיפח בו א"י ברור ז"ל שהיה מורו בסמינר. קרוב ליובל שנים, כאשר תיאר את יחסו של ברור אליו בסוף שנות השלושים, עדיין ניתן להרגיש בחום, בחיבה וברגשי הכבוד שרחש קרמון כלפי מורו.

כאשר מבקשים מקרמון לתאר בעצמו 'את שלבי ההתפתחות של עבודתו המדעית הוא נוהג להסביר שבכל עשור התמקד בתחומים שונים:
בשנות החמישים היו עיקר מעייניו נתונים לחקר חבלים נבחרים בארץ ישראל, הוא פרסם ספר על עמק החולה המסכם את עבודת המוסמך שלו. מאמרים על השרון, שעליו כתב את עבודת הדוקטור שלו. וכן מאמרים על הרי צפת וער ירושלים, וסביבתה. בשנים אלה התעניין גם בגיאוגרפיה חקלאית ותעשייתית.
בשנות השישים נוסף חבל ארץ חדש ומרתק לתחומי התעניינותו: אפריקה המערבית שמדרום לסהרה. ובעיקר ניגריה וגאנה. שבהן שהה במשך תקופות ארוכות לצורך מחקר שימושי. את פירותיה של התעניינות זו אנו מוצאים בספרו על ניגריה המזרחית. במאמרים על אקרה, ובסקירה על הספרות העוסקת בתהליך העיור בניגריה. אין זה מפתיע שבמסגרת שנת השבתון שלו באותה תקופה שהה קרמון כפרופסור-אורח בבית-הספר ללימודי אסיה ואפריקה שבאוניברסיטת לונדון.
בשנות השבעים מקבלים שני תחומים חדשים הדגשה מיוחדת. בתחום העירוני מפרסם קרמון, יחד עם א' שמואלי ז"ל, את הספר על חברון, וכן שורה של מאמרים, שמהם ראוי לציין את המאמר שבו ביטא את השגותיו על המודלים של המבנה העירוני, הנושא השני הוא  ספרו המונומנטלי על הנמלים ברחבי תבל, פרי מחקר של שנים, כולל סקר שדה ב-250 נמלים. באותו עשור מסכם קרמון את עבודותיו על החבלים של ארץ-ישראל בספר מקיף על הגיאורפיה האזוריח של ארץ-ישראל, שהיה לספר-יסוד בתחום זה, והופיע כבר בשש מהדורות.
בשנות השמונים, אף-על-פי שהוא פורש מהוראה פעילה כפרופסור מן המניין, ממשיך קרמון בעבודתו המדעית במשנה-מרץ. מוקד מחקריו בשנים האחרונות הוא הנמל הים-תיכוני, מנקודת מבט תפקודית והיסטורית. עבודותיו של קרמון בגיאוגרפיה של נמלים הקנו לו מעמד בינלאומי, והוא נמנה עם קומץ חוקרים ברחבי העולם שמומחיותם היא מחקר השוואתי של נמלים. בתקופה זו מופיע גם מחקר, שקרמון עבד עליו במשך שנים, על התחרות בין גבעון לירושלים.
הקו המנחה את מפעלו המדעי של קרמון הוא העמדת הגיאוגרפיה כתופעה תרבותית. בראשית דרכו מציג קרמון את הגיאוגרפיה בלבושה הרגיונלי הקלאסי. הוא לוקח איזור נבחר ומראה כיצד משתקפת בו מסכת יחסי-הגומלין בין האדם ובין סביבתו הטבעית, אותו פסיפס של גורמים קבועים, שעליו פועלים גורמים משתנים כדי ליצור את הנוף הייחודי של האיזור, כאן בא לידי ביטוי כשרונו המובהק של קרמון להדגיש את העיקר, תוך שימוש באמצעים דידקטיים כדי להמחיש אח הדברים, למשל, כאשר הוא דן בגיאוגרפיה היישובית של ניגריה הוא מצליח לעורר את תשומת לבו של הקורא בהציגו מצב הנראה קשה ממבט ראשון, כנון העדר זיקה בין מיקום היישובים למיקום מקורות המים במזרח ניגריה, בניגוד מוחלט למציאות השוררת במזרח התיכון.
בשלב השני מדגיש קרמון את השפעת התרבות בדרך של חקירת תופעות על יסוד התפתחוחן ההיסטורית, אף כאן המסר שלו הוא בהיר כשם שהוא אינו משתמע לשתי פנים : אין להבין את פשרן של תופעות גיאוגרפיות ללא התייחסות לשורשים שלהן מתקופות קודמות. הדבר אמור לא רק לגבי ארץ-ישראל, הידועה בהיסטוריה מלאת-התהפוכות שלה, אלא נונע באותה מידה להבנת מצבם של מתקנים פיסיים כגון נמלים, שהם עדות אילמת הן לתרבות החומרית של תקופות עברו והן למידת היזמות של תושבי המקום.

קרמון לא שמר את השילוב הנדיר של הגיאוגרפיה התרבותית לעצמו, אלא ראה בעצמו שליח-מצווה וביקש להקנותו גם לרעים ולתלמידים. לזכותו ייאמר, שהוא הקדיש את כל שנותיו כמרצה להרבצת התורה של הגיאוגרפיה כחלק של תרבות האדם. אפשר לקבוע ללא היסוס. שקרמון לא עמל לשוא ושחפצו עלה בידו במידה לא מבוטלת.
ראשית. הוא לא חסך מאמץ כדי לשכנע את תלמידיו הרבים להאמין בעליונות רוח האדם על-פני כוחות הטבע. ובחשיבותם המרכזית של תהליכים חברתיים-היסטוריים בעיצוב מקום מושבם של בני-האדם. למסקנות אלה הגיע על-יסוד מחקריו. הן ביישובים כפריים מסורתיים והן ביישובים עירוניים מודרניים. היום קביעות אלה הן מוסכמות-יסוד בעיני רוב-רובם של הגיאוגרפים בישראל.

הוא גם הקדיש זמן וקשי רב לייעוץ ולהדרכה אישית של תלמידי מוסמך ודוקטור שנהרו אליו. אחדים מבין אלה שעשו את עבודת הדוקטור שלהם בהדרכתו נקלטו במחלקה לגיאוגרפיה של אוניברסיטת חיפה. המפעל המסמל אולי יותר מכל את השקפת עולמו המיוחדת של קרמון הוא המרכז לציוויליזציות ימיות שאת הקמתו הגה, הקים וניהל במשך השנים הראשונות לפעולתו. כאן באה לידי ביטוי גישתו הרחבה והבין-תחומית, המצטיינת בפתיחות לעבר תרבות העולם, תוך-כדי שמירה קפדנית על תרומתה של הגיאוגרפיה כאחת הדיסציפלינות המהוות חלק מן התרבות הזו.

לסיכום, תרומתו של קרמון אינה מצטמצמת לשורה של מחקרים. אין גם לסכם אותה במניין המפעלים הקונקרטיים שהוא הותיר בנופה של ישראל. השפעתו העמוקה ביותר והנמשכת עד היום היתה על דרך מחשבתם של תלמידיו ועל התייחסותם לגיאורפיה. הוא היה המורה הרוחני של רבים מאוד מבין הגיאוגרפים בישראל. בעניין זה, חסד עשה קרמון לגיאוגרפיה הישראלית, במאבקו המתמשך נגד הנטייה לאטומיזציה של המקצוע בתקופת "המודלים המרחביים", שאיימה לא אחת לרוקן מתוכן את מהות הגיאוגרפיה כתופעה אנושית המתרחשת בנוף. קרמון לא התנגד מעולם למודלים כאמצעי המחשה, והוא אף השתמש בהם לצורך זה בעצמו אך לא יותר.
עמידתו האיתנה של קרמון על העקרונות של ראייה כוללת בפרספקטיבה היסטורית, והדגש שהוא שם תדיר במשמעות החברתית-תרבותית העמוקה יותר של תהליכים טכנולוגייס- כלכליים, סייעה בסופו של דבר לרובנו לעבור בשלום את העידן של מעין "דה-הומניזציה" שפקד לזמן-מה את הדיסציפלינה שלנו. קרמון היה האיש הנכון במקום הנכון ואנו חייבים להכיר בחלקו החשוב על שהרחיק מאתנו סכנה זו. אנו אסירי תודה לו על כך."

פרטים ביוגרפיים: ראיון של יורם בר-גל, עם מרים קרמון, ביום 8.2.99
פרטים והערכה מדעית על פי: שלום רייכמן, להערכת פועלו המדעי של יהודה קרמון, מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל, חוברת י"ב, 1986

רשימת פרסומים

 

דוד עמירן