פרופ' גבי ליפשיץ

(2004-1949)

שנים קשות עברו על חבריו של גבי וכל שכן על משפחתו לאחר שחלה בראשית שנת 1999. אך הבשורה על מותו הכתה את כולנו בתדהמה. לי נודע הדבר כשמצאתי בדואר אלקטרוני בעת חנית ביניים את השיר שחיברה פועה בר, שבמילים מעטות העלתה את זכרו של אדם- מדען שחיוכו השופע טוב-לב לא מש מפניו.

גבי היה לי עמית וחבר. הכרתיו כעלם צעיר ונמרץ בחדרו של ידידי ומורי פרופ' אריה שחר. הוא אהב לשמוע על מחקרי ושמח לספר על מחקריו שלו ועל תכניותיו. נהגנו להחליף ניירות ומדי פעם נתבקשתי להעריך או לבקר את מאמריו וספריו. שיאה של הידידות הייתה בעבודתנו המשותפת בפרויקט ההערכה של ההתיישבות החדשה בגליל. השיחות האחרונות בינינו היו כשביקרתיו, לצערי לא מספיק פעמים, בבית החולים. הקפדתי למלא אחר מצוות רעייתו המסורה דבורה: "דבר אליו וספר לו מה קורה, הוא פוקח את עיניו ומקשיב, דבר אליו". דקות רבות סיפרתי לו מה קורה בקהילת הגיאוגרפים, על 'הרכילות' האחרונה ובכלל.

גבי נולד בכפר אתא להורים שהיו מראשוני העובדים במפעל הטכסטיל המפורסם. הוא היה השני מתוך שלושה בנים – מוטי, גבי ויהודה. לגבי ולרעייתו דבורה ארבע ילדים – נועה, יאיר, נתנאל ותמר, וארבעה נכדים. גבי היה איש משפחה חם ואוהב, ומשפחתו עמדה תמיד בראש מעייניו.

בתור גיאוגרף אנושי/עירוני היה בעל השכלה אקדמית רחבה שתרמה ליכולותיו ובאה לביטוי בעבודתו. הוא סיים שלושה תארים בגיאוגרפיה, אחד מהם לתואר שני בהצטיינות. בין לבין למד לתואר ראשון בסטטיסטיקה ובכלכלה, השתלם בפוסט דוקטורט במלגת קרן פולברייט ובתמיכת קרן ברמן באוניברסיטת ברקלי בקליפורניה (1983). היה אורח בשתי אוניברסיטאות, הראשונה בתכנית העשרה כמלגאי של ממשלת קנדה באוניברסיטת יורק בטורונטו (1991/2) והשנייה באוניברסיטת לונדון (1998). למסכת לימודיו המגוונת ולשהותו באוניברסיטאות מהשורה הראשונה היה ערך מוסף משמעותי בקביעת סדר היום המחקרי שלו ולתכניות ההוראה וההדרכה שניהל.

תחומי המחקר של גבי התמקדו בליבת הנושאים שעל סדר היום הלאומי בנושאי חברה וכלכלה. הוא עסק בחקר אי- השוויון הבין-אזורי; גיאוגרפיה של רווחה; היבטים חברתיים וכלכליים של מדיניות מרחבית; היבטים גיאוגרפים של הגירה בינלאומית ובין-אזורית, תהליכי עיור וכדומה. הוא פרסם מאמרים ודוחות מחקר רבים, זכה בפרסים, הדריך סטודנטים והיה מעורב בקהילת הגיאוגרפים בארץ ובעולם. על מעורבותו מעידים עשרות הכנסים המקומיים והבינלאומיים בהם השתתף,וחברותו באגודות מקצועיות ובמערכות כתבי עת, תפקידיו הציבוריים והמקצועיים - נשיא האגודה הישראלית לגיאוגרפיה, ראש החוג לגיאוגרפיה בבר-אילן, חבר ויו"ר של ועדות ציבוריות רבות - והרשימה ארוכה.

שניים מפרסומיו האחרונים ראויים לתשומת לב מיוחדת בהיותם תמצית של מכלול עבודתו המדעית. היום, בראייה לאחור, נראה כי בחשיבתו המסודרת חש צורך לסכם את מחקריו כעיזבון לדורות הבאים. הפרסום הראשון הוא מאמרו "Core vs Periphery in Israel Over Time" שהופיע באסופת המאמרים - The Mosaic of Israeli Geography (1996). עורכי הספר בו נכללו מאמריהם של בכירי הגיאוגרפים בישראל, היו גבי ליפשיץ (אז נשיא האגודה הישראלית לגיאוגרפיה) ויהודה גרדוס. הספר הוגש למשתתפי כנס האיגוד הגיאוגרפי העולמי שהתקיים בהאג שבהולנד ב- 1996. גבי סיכם במאמרו את מכלול תצפיותיו על יחסי מוקד- פריפריה, שמימדיהן ואופיין השתנו מאז הקמת המדינה.

הפרסום השני היה ספרו האחרון Country on the Move: Migration to and within Israel, 1948-1995 (1998) שיצא לאור על ידי Kluwer Academic Publishers בשיתוף מכון ירושלים לחקר ישראל. בסקירת ביקורת ב- Urban Studies ציינתי כי בספר, המקפל בתוכו 20 שנות מחקר, מתוארים השלבים העיקריים של ההגירות אל ישראל ובתוכה. בעזרת ניתוח גלי העלייה וההגירה מוסברת הדינאמיקה של תופעת 'גלעין-שוליים' והשלכותיה על ממדי אי-השוויון הבין-אזורי והתוך-אזורי בישראל. תשומת לב הוקדשה גם לתרומת המדיניות הממשלתית להעצמת תהליכים אלה. במוקד הדיון העמיד גבי את השאלה שרבים מתחבטים בה: האם התופעות שזוהו הן ייחודיות לישראל, ומשקפות את ממדיה ואופייה במונחי שטח, אוכלוסייה ומדיניות, או שהן תואמות תהליכים דומים בעולם? תשובתו הייתה חד משמעית וברורה: בישראל מתקיימים תהליכים של קליטת הגירה על פי מודלים אתניים שניתן להסבירם במונחי מודל גלעין-שוליים, כאשר למהגרים יש השפעה על מרקמי הכלכלה הלאומית והאזורית. הספר מהווה תרומה חשובה להבנת הגיאוגרפיה של ישראל בקונטקסט גלובאלי, והוא דוגמה מאלפת לדרך כתיבת עבודות סיכום של מסכת מחקרית מגוונת ורבת שנים. אם הייתי נדרש להעריך היום את Country on the Move , הייתי מוסיף, שבמודע או לא במודע, מצא גבי דרך מכובדת לסכם את פעילותו המחקרית.

חייו של גבי נעצרו אי שם לפני כמה שנים והוא רק בן 50. אהבת הארץ והאדם, הרעות והקשר המיוחד למשפחה נגדעו בטרם עת. זו אבדה כבדה למשפחה, לחבריו, לעמיתיו, לתלמידיו ולי אישית. כולנו יצאנו מפסידים שכן עם הסתלקותו נגדעו הרבה שנות חברות ועשייה מחקרית ציבורית.

 

ברוך קיפניס