פרופ' דוד עמירן

(2003-1910)

דוד עמירן (קלנר)  נולד בברלין, 1910. אביו היה רופא בן למשפחה שהיגרה מליטא לגרמניה. המשפחה היתה מסורתית, ואביו היה ציוני ושאף לגור בארץ. לאחר סיום בית הספר התיכון החליט לצאת ללמוד גיאוגרפיה בפרייבורג, גרמניה, בשנת 1929. הוא הושפע מאוד מהוראתו ומחקריו של מורהו Hans Schrepfer , ונדד בעיקבותיו לפרנקפורט ולמד זמן קצר גם בברלין. בסוף שנת 1932, יצא עמירן למוסקווה לעבוד בסקר גיאומורפולוגי בדרום הרי אורל, ולאחר עליית היטלר לשלטון לא רצה לחזור לגרמניה. ונסע לשוויץ לאוניברסיטת ברן, וכתב את עבודת הדוקטורט שלו על טרסות נהר באיטליה.

לאחר הגשת הדוקטורט, קיץ 1935, הגיע עמירן לירושלים כי העריך שיוכל למצוא עבודה בתחומי הכשרתו בארץ. עם בואו, אומץ על ידי פיקרד לעבודה בספריית הגיאולוגיה, ושנתיים מאוחר יותר סייע בידו פיקרד להשיג מענק כספי להכנת "אטלס ארץ ישראל", פרוייקט שנתן לו מעמד של "עמית הוראה", עד 1940. בסוף שנות השלושים, השתתף בקורס קצינים של 'ההגנה', שנערך בקרית ענבים. לאחר שפרצה מלחמת העולם השניה, התגייס עמירן לצבא הבריטי ושירת כקצין ביחידת המיפוי, שמרכזה היה במצרים (יחד איתו שירת יהודה קרמון).  לאחר שהשתחרר מהצבא, התקבל לעבוד כסגן מנהל השירות המטאורולוגי הממשלתי, ועבד שם כשנתיים עד שפרצה מלחמת השחרור. במהלך המלחמה חזר ללבוש מדים כמפקד גדוד בירושלים, ובתפקידי מטה נוספים. אחרי שביתת הנשק השניה הוא נשלח להיות סגן המפקד יחידת המיפוי וצילומי האוויר של צה"ל.(בה שירת גם יצחק שטנר). בתקופה זו הוא משנה את שמו הגרמני, לדוד עמירן, ונושא לאישה את רות ברנדשטטר, ילידת יבנאל.

בשנת 1949, הוזמן דוד עמירן על ידי שלטונות האוניברסיטה העברית, להקים את המחלקה לגיאוגרפיה, כחלק מתוכניות ההתפתחות של האוניברסיטה לאחר הקמת המדינה. במהלך שנות החמישים הופך דוד עמירן לנציגה של הגיאוגרפיה הישראלית, במוסדות הגיאוגרפים הבין לאומיים. הוא נבחר לועדות שונות כגון זו לאזורים צחיחים. באותן מסגרות הוא יצא לדרום אמריקה לייעוץ בנושא המדבר. הוא שב ויצא לארצות אלה גם במהלך שנות הששים והשבעים. במחצית השניה של שנות החמישים, בתיווכו של טדי קולק, הוא התמנה כמנהל של 'המכון לחקר הנגב' בבאר שבע, וכן מנהל את 'המועצה המדעית' שליד משרד ראש הממשלה. באותו משרד הוא יושב ב'ועדת השמות הממשלתית', המעניקה שמות עבריים לעשרות היישובים החדשים הנוסדים באותה העת, ולאתרים גיאוגרפים בארץ.

במשך השנים הוא מלא תפקידים במנהל של האוניברסיטה העברית, ומתמנה כסגן נשיא האוניברסיטה. כמו כן פועל להרחבת תשתית המחקר, ויזם ומקים את 'מכון ירושלים לחקר ישראל', 1978 ועמד בראשו עד 1984. הוא הקים את "האגודה הגיאוגרפית הישראלית" בשנת 1961 ועמד בראשה עד 1977.

סיפור חייו של דוד עמירן, הוא סיפור של יזמות חלוצית וניהול בתחומי המחקר המדעי והמוסדות האקדמיים ישראל. על יזמות אלה ועל תרומתו למדע הגיאוגרפיה בישראל, זכה בשנת 1977 בפרס ישראל. אבל את חשיבות מפעל חייו של דוד עמירן אפשר לראות בהקמתה של המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות החמישים, הוא פעל להקמת בניין המחלקה בגבעת רם, וזוכה לראות בהעברה נוספת של המחלקה להר הצופים. במשך שנים רבות עמד בראש המחלקה, ריכז סביבו את צוות המורים והעובדים, קבע את תוכנית הלימודים ופיתח את המחקר והתארים הגבוהים. בתקופה של שלושים שנה העמיד עמירן דורות של תלמידים שנעשו חוקרים, מורים לגיאוגרפיה בכל מוסדות ההשכלה, מתכננים בגופי התכנון השונים וממשיכי דרך בהוראת הגיאוגרפיה ובחקירתה באוניברסיטאות השונות.

פועלו המדעי

הערכת פועלו המדעי של דוד עמירן פירושה הערכת צמיחתה והתבססותה של הגיאוגרפיה המודרנית בארץ-ישראל במשך שני הדורות האחרונים. סקירת פרסומיו המדעיים של דוד עמירן, למעלה מ-120 במספר, מגלה את תרומתו הגדולה לפיתוחם של כל ענפי הגיאוגרפיה המודרנית בארץ-ישראל, לקביעת כיווני החקירה המדעית ושיטותיה עבור דורות של תלמידים, אשר היו במשך השנים לעמיתים למחקר, להוראה ולאהבת הגיאוגרפיה של ארץ-ישראל.

צירוף מיוחד של תכונות מאפיין את פועלו המדעי של דוד עמירן. הראשונה שבהן היא ההתעניינות והלימוד של נושאים מרכזיים בכל תחומי הגיאוגרפיה: מורפולוגיה, כרטוגרפיה, אקלים, גיאוגרפיה רגיונלית, גיאוגרפיה כפרית ועירונית. פיתוח אזורי ובעיית הסובב. נושאי העבודות המדעיות ותחומי ההוראה שעסק בהם מגלים מעבר הדרגתי של מוקדי החקירה וההתעניינות, החל ממורפולוגיה ואקלים נשנות ה-שלושים והארבעים, דרך הדגשת הנושא היישובי העירוני בשנות ה-50 וה-60 וכלה בהתעמקות בנושאי פיתוח אזורי, בעיקר באזורים צחיחים, והפניית מאמץ מחקרי לנושאים של איכות הסביבה בישראל. אך ככל שתחומי החקירה משתנים ומתחדשים, קבועה ועומדת הגישה המחקרית הבסיסית, גישה כוללנית ורחבת מבט המחפשת תמיד את השפעות הגומלין שבין תנאים טבעיים לפעילות אנושית, הרואה בנתונים פיזיים- מורפולוגיים ואקלימיים אתגרים שהאדם מתמודד עמם בתהליך של פיתוח ושינוי מרחבי וכלכלי.

הקו הראשי המאפיין את עבודותיו של עמירן זיהוי פוטנציאל הפיתוח האזורי על רקע הבנה מעמיקה של היתרונות והמגבלות הפיזיים של האיזור. ביסודה של גישה זו, גישת יחסי-הגומלין שבין האדם לסובב הטבעי, מונחת תפיסה הומניסטית הרואה בחינוך ובהקניית דעת את התנאי העיקרי לקשר הרמוני ויעיל בין הפעילות האנושית ובין המשאבים הטבעיים. תכונה שנייה הבולטת בכל עבודתו המדעית של עמירן היא ביסוס המחקר הגיאוגרפי על עבודת שדה שיטתית ויסודית. סדרת מאמרים על מערך היישובים בארץ-ישראל והמפה המיוחדת במינה ב'אטלס ישראל' בנושא המיקום הטופוגרפי של היישובים בארץ-ישראל, הם הדגמה טובה לכושר ההתבוננות והניתוח הגיאוגרפי ולדייקנות התיעוד של ממצאי עבודת השדה במחקריו של עמירן. אטלס ירושלים 1973, מבוסס, אף הוא, על עבודת שדה מפרכת ודייקנית ביותר, שבה נבדקו כל האלמנטים המבניים של ירושלים בסוף שנות ה-30 ותועדו במערכת מפות נושאיות, אשך שימשו בסיס להשוואה ולניתוח הגיאוגרפי-עירוני שנים רבות לאחר ביצוע מחקר השדה.

בעשור האחרון של שנות ה-80 פרסם דוד עמירן שורת מאמרים שהם סיכומים חובקי זמן ומרחב בכמה תחומים מרכזיים של עבודותיו:הראשון שבהם הוא תחום מחקר שימושי הקרקע: הקרקע כמשאב בסיסי להתיישבות האדם, התמורות בשימושי הקרקע כמתווך יעיל לשינויים הפוליטיים, הכלכליים והטכנולוגיים העוברים על כל חברה בתהליך עיצובה וגיבושה. חוט השני של מאמרים אלה הוא התפיסה האומרת: "ערכם של משאבים פיסיים, לרבות ערכה של קרקע, נקבע על ידי הידע של האוכלוסייה המשתמשת במשאבים אלה". שוב מתבלטת בבהירות נקודת הצומת בגישתו המחקרית של דוד עמירן: אין במשאבים הפיזיים אלא מה שהאדם יכול לעשות בהם, ושוב מתבלט הקשר שאינו ניתן לניתוק בתפיסת עולמו של בין הגיאוגרפיה הפיזית (מקור המשאבים) ובין הגיאוגרפיה של האדם וניצולם היעיל והזהיר של משאבים אלה.

גולת הכותרת של הסינתיזה המחקרית של דוד עמירן היא פרסום "אטלס ישראל". האטלס הלאומי של ישראל יצא לאור בשלוש מהדורות.. דוד עמירן שימש יושב-ראש המערכת של האטלס הלאומי במהדורותיו השונות והיתה לו השפעה מכרעת בקביעת תוכנו ובעיצוב צורתו. 'אטלס ישראל' הוא סיכום כרטוגרפי ומילולי של הידע הגיאוגרפי על ארץ-ישראל בכל תחומי החקירה: הגיאוגרפיה הפיזית, ההיסטורית והאנושית של ארץ-ישראל.

מחקר פוטנציאל הפיתוח של אזורים צחיחים בדרך של ניצול יתרונות אקלימיים שהם מיוחדים לאזורים אלה באמצעות יישום טכנולוגיות מתוחכמות בהשקאה ובשיטות גידול הוא נושא מרכזי בעבודתו המדעית של דוד עמירן. מוקד התעניינות זה בא לידי ביטוי בשלל הפרסומים המדעיים העוסקים בהיבטים שונים של חקר המדבר בישראל ובאזורים אחרים של העולם. על מרכזיות חקר המדבר ואפשרויות יישובו בעבודתו המדעית של דוד עמירן תעיד העובדה, שזהו התחום שלו הוקדש המספר הגדול ביותר של פרסומים בכלל עבודותיו המדעיות: כשליש מכלל הפרסומים של דוד עמירן עוסקים בנושאים שונים של חקר המדבר.

חקר אזורים צחיחים ואפשרויות פיתוחם מצאו הד בין- לאומי בעבודותיו בדרום אמריקה. ביבשת זו, המהווה מוקד של התעניינות רגיונלית בהוראה ובמחקר של דוד עמירן, נחקרו המרכיבים הגיאוגרפיים בתהליך התכנון והפיתוח של אזורים צחיחים, וזאת באיזור הבצורות הענקי בצפון-מזרח ברזיל ובמדבריות החוף שלאורך האוקיאנוס השקט בצ'ילה ובפרו. עבודות ייעוץ אלה נערכו בדרום אמריקה לפי הזמנת גופי פיתוח ממלכתיים כגון משרד החקלאות של פרו ורשות התכנון האזורית של צפון-מזרח ברזיל.

עבודותיו המדעיות של דוד עמירן בחקר המדבר בישראל ובעולם מבססות קו אופי בולט בגיאוגרפיה הישראלית: זהו הקשר ההדוק בין המחקר הגיאוגרפי ובין הפיתוח המרחבי. מחקר האזורים הצחיחים של עמירן אינו מסתפק בחקר ההשפעה של גורמים טבעיים על הפעילות האנושית. כמו-כן, הוא אינו מוכן לקבל כמובנת מאליה את התפיסה הנפוצה שהמדבר נידון להישאר לעולם איזור בלתי מיושב. מחקריו נושאים השלכות יישומיות חשובות ומצביעים על כיווני פיתוח אפשריים, שיש בהם כדי לשנות את הערכתנו את פוטנציאל ההתיישבות באזורים צחיחים. גישה יישומית זו, הרואה בפיתוח אזורי ובהרחבת תחום הנושב מטרה לאומית ממדרגה ראשונה, שימשה מקור השראה לעבודות רבות בגיאוגרפיה הישראלית, שניתן להכלילן בקטגוריה הרחבה של 'גיאוגרפיה של פיתוח'.

להשלמת מעגל המחקר בגיאוגרפיה יישובית, מצטרפות עבודותיו בתחום הגיאוגרפיה הכפרית והעירונית. סדרת המפות והטקסטים המלווים אותן בפרקים על היישובים העירוניים והכפריים ב"אטלס ישראל", ממצים את עיקרי הממצאים של המחקר הגיאוגרפי בתחום זה. בתחום המחקר הגיאוגרפי-עירוני תרם דוד עמירן תרומה מכרעת בעצבו את כיווני המחקר הראשיים, את שאלות המחקר העיקריות ואת שיטות החקירה המיוחדות למחקר עירוני. מחקריו מקיפים את כל צורות היישוב העירוניות החל מירושלים, דרך הערים הגדולות וכלה בערי הפיתוח. 

דוד עמירן היה נציגה המוכר של הגיאוגרפיה הישראלית באיגוד הגיאוגרפי הבין- לאומי ושימש חבר פעיל בוועדות האיגוד בנושאי אזורים צחיחים ואדם וסובב.

מקורות:

בר-גל יורם, ראיונות על דוד עמירן, במסגרת מחקר תולדות הגיאוגרפיה בישראל, 1999-2000.

אריה שחר, "להערכת פועלו המדעי של דוד עמירן", ספר דוד עמירן, בקובץ ארץ ישראל מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך כ"ב,  בהוצאת החברה לחקירת ארץ ישראל, ירושלים, 1991. עמ' יא-יז. שם גם רשימת עבודותיו המפורטות.